20:21-2 א^י^תכנשו כל ירחיה֗ דעל תרי עשר סדריה בכן א^י^רח פריקיא דמפרק בניא חביבא׃ בכן אתיב אייר במילא בי יתפרק עמא מנטלא דבי יסק להון נחתת טלא יתמטר להון מנא למיכליא פז׳ אנא הוא דנסיב כלילא דבי יתפָרקון עמא בית ישראל׃ גזר סיון אנא הוא בחירה לעמא קדישָא֗ בי יתגלי נהורא דבי יתעתדון תחות טורא וישמעון דבירא מן גו נורא פז׳ {{דן תמוז}} דן תמוז אתיב לארעא לדיץ וביָעָא דבי תרי עשר גברין מרישי נושעה ישלח משה לאללא ארעא׃ פז׳ התיב אב בי יתפרקו עמך דבי יקום רבהון֗ לכפרא זעמך וא^ר^בעין [יומ]ין ישתטח לע^ו^מך ותאמר ליה שבק[י]ת <כ>פתגמך֗ פז׳ ואמר אלול בי יאתי פורקנא דבי יקום לטורא ענותאנא ויחות לוחיא זמנא תניאנא ישוי יתהון בארונא פז׳ זמן תשרי אמר אנא מעת֗ד לטבֵן לעלמא רחומא יתפרקון בי משיזבין דבי יום כפורא לחייבין ויום רעוא לסליחת חובין פז׳׃ חזי מרחשון מִ^י^לוליה ועמא רחימא פורקן אצמח ליה דבי יקום מלכא מהיכליה ויבני ב^י^תיה וישכלליה פז׳׃ טעמיה דכסליו אתיב במלתא בי יתרוחון עמא מתנחתא דבי יתגברון בני יונה רחימתא על מלכותיה דְיָוָן רשיעתא פז׳׃ ייקריה דטיבית לפתגמיה בי יתגלי רמא למפרק ית עמיה דבי ישלח מלאכא ויסב הדסא מלכתא לאולמיה לאקדמא֗ אסותא למחתא דעמיה׃ כל מילולֵ[י]ה שבט סדר בענינא אנא עתיד לרווחא ופורקנָה דבי יתכנשון לות עִינותנא ויפרש להון אולפן אוריתא בעברא דירד֗נא׃ לכן אתיב אדָר א֗ח֗י֗ב֗א בי יהי פורקנא רבא דאנא עתיד ל֗איתהפכא להון מִדוונא לחדוָא ומאיבלא ליומא טבא׃ מלכא רָמא אמר בנבואתא֗ למהֵימן בכל ביתא דֵין ניסן איתרעיתי לגאולתָ[א] דהוא קדמַי לירחי שתא דכ׳ ירחא ה׳ לכון וג׳

10:21-2 אלהא֗ ד֗חיא֗ וקיימא֗ ש֗מיה במצ֗רים ٠٠ך עולב֗ן֗ עמיה֗ גלי ק֗ד֗מ֗והי ּיחיה ו֗ר֗חמיה֗ ואדכ֗ר֗ [ל]ה֗ון ית קימיה שלם קצה דבני יתיב֗ אבדן֗ על יד מ׳ וא֗׳ דח֗יקו יָתהון בשעבודה מענ֗א הופע לשזבותהון אלהא חננא ולאסקה יתהון מארע פולחנא אתגלי על משה באסנא׃ שלם׃ זכות סאביא אדכרת ל[הון] ח֗ו֗ת֗ ٠٠٠ּ ואזיל לאפקותהון ט֗פשה֗ למהך לא שבקין להון בדיל לאסגאה מפתי ביניהון יחֵית בהון מחָן עשר במאמר כל בכוריהם ים סוף אגמר ליל נטיר ביה אסתמר בכין לתרין רָעיָא אמר ואמר י׳י למשה ולאהרן ^ב^ארעה דמצרין למימר