H The Comprehensive Aramaic Lexicon

CAL CODE HELP CLICK HERE
click on the file description for more information

54000: GT X

click on a word for lexical analysis
Click on a red-colored coordinate for comments and/or translations of the line

52:83-1 תוספתא היא מוצאת ותמר מיתפקא לאיתוק֗דא ובעת תלתה סהדין ולא אשכחת יתהון כד איתא סמאל טמרינון ק^ו^דמהא דלית עינהא למרומא ואמרת בבעו מינך֗ אל[הא] חייא ענני בהדא ש֗עתא דאנא נקיא ואנא [יהיבית] תלתה צדיקייא בבקעת [דו]רא דיפלון בנורא על דילי בי שעתה רמז יו׳ לגבריאל ונחת ויהבינון ל[ה ٠٠٠] יתהון קודם רגליהון דדינייא ואמרת לגבר דאלין דיליה מיניה אנא מ֗[עדייא] ב[ני]ן דזנו ואמרת אישתמודע כען דמן עזקתא ושושיפא וחוטרא ה[אלין]׃
62:83-1 ויכר והוה כד חזינון יהודה ואמר זכאה מני מעדייא ו֗ל֗ית היא מעדייא ב֗נ֗ין דזנו במכ^י^לתא דאדם מכיל בה מכילין ליה כד נסיבית [לכותו]נתא דיוסף אחי [ואצבעית] יתה בדמא ואייתי לות אבא ואמרת ליה אישתמו[דע] כ֗ע֗ן֗ הא כותונא דבר[ך היא] אם לא כדון אמרו לי א^י^שתמודע כען דמן ע֗ז֗קתא ושוש֗יפא וחוטרא האלי֗[ן] קבילו מיני אחי [ו]אנשי ביתא דאבא טב לי למידן בעלמא הדין מלמידן ב֗על[מא] דאתי טב לי למ^י^דן בא^י^שא טפייא מלמידן באישא אכלא ונפקת בת קלא ואמ[רת] להון תרויכון הויתון זכאין מני הוה פתגמא ולא אוסף עוד למ^י^דעה׃
63:24-1 תוספתא ויאמר אליהם יעקב אביהם ואמר להון יעקב יתי אתכילת<נ>ון יו֗[סף] משעתא דנפק֗ מ֗ן קדמי אמרתון חיתא בישא אכלת יתיה ושמעון מש֗[עתא] דנפק מן קודמי אמרתון מלכא דארעא חבש יתיה וית בנימין אתון֗ [בעיין] למדבר עלי הוו לקיימא תרין עשר שבטין׃
81:44-1 ויגש אליו וקריב לותיה יהודה תקיף ומתגבר כאריא ואמר [יקבל] מיני מלכא הא בזמנא קדמיתא דאתינא אמרת מן קדם יו׳ אנא דחיל [בז]מ֗נא בתר^י^תא דאתינא את אמרת מן קדם פרעה אנא דחיל ובעיתא עלנא תסקופי מלין ופתגמי[א] [ק]ש^י^א ויהבתנא כמאללי ארעא וית שמעון [אחונא] אפרישתא מיננא ויהבתיה בבית [מ]טרא לעיננא הלא איתידע לך הלא אישת[מודע] לך מה דעבדו תרין אחונא שמעון [ולוי] דע֗לו על קרתא דחמור אבוה֗י דשכ֗ם֗ [וק]ט֗לו כל דכורא בדיל דינה֗ אחתנא דליתהא [מ]מ֗ניין שבטייא ודלית לה עמנא֗ חלק ואח֗ס֗נא בפילוג ארעא על אחת כמה בנימין [אחו]נא דאיתיה ממניין שבטייא ודאית ליה עמנא חולק ואחסנא {{בפגול}} בפילוג [א]ר֗ע֗א ואנא בחילי תקיף מתרויהון חי [י]ו֗׳ אלהיה דישראל אבא אם אשלוף חרבי [מן תי]ק֗א לא אתיבינה לדנה עד דאק[טל כ]ל מצראי בך אנא מתחיל ובפרעה [ר]ב֗ך א֗[נ]א֗ מסיים בכין אתבהיל יוסף ואזד֗עז֗ע֗ו כל מצראי בכן רמז יוסף למנשה [ב]ר֗י֗ה ומש ידיה על֗ כתפיה בכן תב יהודה מתקוף רוגזיה בכן שרי למללא בחננא קודם שליטא [דמצרים ו]אמר בבעו רבוני ימליל כען עבדך פתגמא קודם רבוני [ו]לא יתק֗ו֗[ף רוגזך בעבדך] א֗רי כ֗פ֗רעה כן את׃
81:94-1 לישועתך לפורקנך סברית [יו]׳ א[מר] א[בו]נא יע֗[קב לא ל]פור֗קניה דגדעון בר יואש דהוא פורקן עבר ולא [לפור]קניה ד֗שמשון֗ [בר מ]נוח֗ [דהו]א פורקן שעה אלא לפורקניה דמש֗יח בן דוד דהוא עתיד לאיתאה ל֗בני ישראל֗ ל֗[י]ה לפורקניה ס֗כיא נפשי
71:31-2 ויהי בשלח [ו]הוה כד שלח פרעה ית עמא ולא דברנון יו׳ אורח ארע פלישתאי ארי קריבא ה֗וא מאתן אלפין דנפקו מ֗מצרים תלתין שנין קודם קיצא דיו׳ כולהון שבטא דאפרים מאחדין בתריסין ובסיפין ובמני זי^י^נן ורומחין אינון הוו גרמייא יבישייא דהוו מאנין למשתייא דהוא שתי בהון נבוכדנצר רשיעא בה ש֗עתא דאחיי יתהון יו׳ על ידי יחזקאל נבייא בבקעת דורא הוו מטפחין ליה לההוא רשיעא על פומיה ו֗מתקרבין גרמא לות גרמיה וחיו וקמו על רגליהון משריין סגיאן לחדא כולהון ק֗מו בר מן גברא חד דלא קם בכין אמר יחזקאל קודם יו׳ מה הוו עובדוהי דההוא [ג]ברא דלא קם בכין אמר יו׳ ליה בחבוליא יהב וברביתא נסיב ויחי ארי אמר [יו׳] דלמא יזועון עמא במחזיהון אחיהון מיתייא וידחלון ויתובון למצרים
03:41-2 [תו]ס֗פתא וישע יו׳ איזיל משה וקום על ימא ואימר לימא דאנא שלוחיה דיוצר בראש]ית גלי אורחך שעה זעירא ויעברון במיך פריקו דק֗ריס דשבטוהי דיעקב֗ [שריין בעקא ו]מ֗צ֗[ר]אי ר֗ד֗פ֗[י]ן בתר֗י֗ה֗[ון הא א]ת֗ סגרת מן קודמ֗[יה]ו֗ן֗ [ו]ס֗נאיהו֗ן֗ [ר]ד֗פ֗[י]ן֗ [בתריהו]ן֗ וקם על ימא ואמר לימ֗[א ז]ע מן קודם אל זע ימ֗[א מן] קו֗דם משה כד ח֗[מא] [בידיה חוט]ר ניסייא חימא {{ורוזג}} ורוגז֗א עלת לימא והוה מתרברב למח֗זור לבתרי[ה] [טעו הי]א֗ לך בריה דעמרם לית אנא מתכביש מן ילוד איתתא י֗ו֗מין תלתה אנא רב מ֗[נך] היאך את יכיל למכבש יתי כד חמא משה לימא מסרהב וגלוהי מתרברבין עליה לית שעתא דא שעת דינא האת לקבלי ואנא לקבלך מיתיב משה ואמר לימא דא[נא] שלוחיה דיוצר בראשית נח ימא מן ק^ו^דם משה וקם למעבד רעותיה סוף מ[לייא] אמר לית אנא מתכב^י^ש מן ילוד איתתא עני משה ואמר לימא רב מיני ומינך֗ [עתיד] למכבש יתיך פתח משה פומיה בשירה ובתושבחתא אמר מליתיה צלותי[ה דמשה] עלת בבעו ובתחנונים קודם יו׳ כען תחמי מה אעביד לפרעה רבוניה דעלמ֗א֗ [לא] תמסר עמך בידוהי דפרעה רשי֗עיא שמע ימא קל רוחא דקודשא דהות ממ[ללא] עם משה מגו נורא תב ימא גלו֗הי֗ ועברו בגויה בני ישראל׃